<h1>איסור והיתר לרש"י סימן ל"ט</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
והקורין צריכין שיהיו שלשה כמה ששנינו במדרש בשוחר טוב כדי שיאמר האחד לשנים הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו. ואומר הא לחמא עניא וכל ההגדה עד כאשר נשבע לאבותינו ונוטלין כל אחד ואחד איש כוסו בידו [מפני שהן באין לפתוח בהלל ובשיר, ומצינו באגדה מפני מה אין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מלמד שאין אומרים שירה אלא על היין. ופותחין בהלל עד גאל ישראל, ומברכין בורא פרי הגפן ושותין, ואין מברכין לאחריו על הגפן ועל פרי הגפן מפני שהוא יין בתוך הסעודה, שהרי כבר קידש ויין שבתוך המזון אין מברכין לאחריו, ונוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים] מפני שהידים עסקניות הם ומתוך שהוא רוצה לומר הלל והגדה מסיח דעתו מן הנטילה ומברך המוציא על המצה שלמה העליונה ובוצע ואינו אוכל עד שיבצע מן הפרוסה שתחתיה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה ומחלק לכלם משתיהן יחד ואוכלין בהסבה ונוטל חסא או מרור ומברך אשר קדשנו במצותיו על אכילת מרור ולא יפחות מכזית לכל אחד ואחד שכך שנו רבותינו.
